לפרטים נוספים ניתן לפנות לאלי הילמן 054-6665157, נעמי לבב-יורן 054-4594194

סיכום המערבולת – דני גל ואלי הילמן

עם הקמת ההאב היה ברור לאלי ולי שצריך למצוא דרך לחבר בין החברים ולהעמיק את היחסים. במקביל, שנינו אוהבים מאוד לעבוד עם קבוצות, לראות את הדינמיקה המתפתחת ואת העוצמה שיש בפורמט הקבוצתי לתמיכה, חקירה והבנה של סוגיות אישיות. היה לנו ברור שאנחנו מתחילים קבוצה לחברי האב – ואכן הקבוצה התחילה די בימיו הראשונים של ההאב.

בתחילה לא היה לה שם וקראנו לה פשוט: "קבוצת יזמים". התחלנו עם מעט אנשים, אבל מי שהגיע מיד הבין את הפוטנציאל. כל שבוע, ביום ה' ב-11:15 המפגש התחיל ב"צ'ק אין". זוהי טכניקה המאפשרת לכל משתתף במעגל להביא את הנוכחות שלו למרכז ולשתף במה שעובר עליו בקצרה. לאחר ה"צ'ק אין" נפתחה הזדמנות לאחד מהמשתתפים, שהרגיש בשל, להציג דילמה או אתגר שעומדים בפניו בתהליך היזמות.

בתחילת הדרך הצגת הדילמה היתה קצרה ומאוד מוחשית, כגון: "אני לא יודע כיצד לקבוע את המחיר על השירותים שאני מפתח" או "מדוע תמיד אני נכשלת בבחירת השותפים במיזמים שלי". הנטייה של שאר המשתתפים בקבוצה היתה לתת פתרונות, תשובות ועצות – כי זאת הדרך האינסטינקטיבית של רובנו להציע עזרה. בשלב זה התערבנו כמנחים וביקשנו מהקבוצה להשהות את האינסטינקט ולנסות להכיר יותר לעומק את המציג. המשתתפים התחילו לשאול שאלות רקע כדי לנסות ולהבין מאין הגיע האדם, מה הרקע שלו, מה הדפוסים האחרים בחייו שמשתקפים בסיפורו האישי וכו'. עצם ההעמקה הזאת תרמה רבות הן למציג והן לקבוצה. פתאום הסוגייה נראתה באור אחר, והתפתחה הבנה שאולי מאחורי השאלה או האתגר שהועלו מסתתרת שאלה עמוקה יותר. האיטיות של התהליך וההבנה שלא צריך לרוץ לפתרונות הקנתה לקבוצה ולתהליך ערך רב.

פעמים אחדות ניתן היה לראות שהקבוצה מגיבה לדובר במצב רוח מסויים. לעיתים הקבוצה התחילה לכעוס משום מה, ולעיתים הרעיפה אהבה על הדובר. עם הזמן גילינו כי יש הגיון וחוכמה בתגובה של הקבוצה. עצם התגובה שנוצרה בקבוצה, היוותה אינדיקציה חשובה ביותר לדובר, שכן פעמים רבות התגובה של הקבוצה היתה בדיוק אותה תגובה שמעורר הדובר אצל אנשים אחרים – והבנה זאת היתה בדרך כלל מאוד קשורה לעניין המרכזי שהעלה הדובר. קראנו לתופעה הזאת "האמבה": הקבוצה היא מעין אורגניזם שמגיב לדובר באופן רגשי בדיוק כמו שהעולם מגיב אליו בחוץ.

בדרך כלל השלב הבא בקבוצה היה שלב של פריצת דרך. תמיד היתה שם שאלה עמוקה יותר או הנחת-יסוד-מעכבת, אשר הקבוצה עלתה עליה. לכולם זאת היתה הפתעה בכל שבוע. התחלת הסיפור היתה לעיתים כה בנאלית והמחשבה "מה יכול לצאת מהסיפור הזה?" עברה בראש של כולם. עם זאת, כמנחים נתנו לקבוצה ביטחון שהיא תדע כיצד לעזור לדובר ולהביא אותו למימד אחר של הבנה עצמית. ואכן ה"קסם" קרה בכל שבוע.

לעיתים היה לדובר קשה לקבל את התובנות של הקבוצה, שכן הדברים נגעו בהגנות העמוקות ביותר. במקרים כאלה הבנו כמנחים שעדיף להסיט את תשומת הלב מהדובר המרכזי ולעבור לברר סוגיה קשורה עם הקבוצה. הפניית השאלה לקבוצה ובקשה מהמשתתפים לשתף בחוויה שלהם איפשרה לדובר המרכזי לנוח, לשחרר לחץ, ולראות שהוא אינו לבד. פעמים רבות זה היה רגע של פריצת דרך עבור הדובר.

פעמים אחרות היתה תחושה שהמילים אינן יעילות מספיק כדי לבטא את מה שקורה בקבוצה. במקרים אלה תמיד עברנו למימד הגופני, וביקשנו מהמשתתפים להרגיש באיזה חלק של הגוף שלהם מתקיימת התחושה ומה היא אומרת להם (בסגנון טכניקת הפוקוסינג). פעמים רבות עבודה דרך הגוף שיחררה פקק בקבוצה ואיפשרה למשתתפים להבין משהו חדש על עצמם ועל הסוגיה המדוברת.

טכניקה נוספת בה השתמשנו בקבוצה היתה משחקי תפקידים. לעיתים ביקשנו ממשתתפים "לשחק" את הדמויות המופיעות בסיפור ולייצג אותן. הדובר קיבל הזדמנות לצפות מהצד בדמויות של הסיפור שלו. אפשרות זאת, לראות את הכעס, הקטנוניות, הקנאה, הפחד מהצד פתחה ערוצים נוספים למודעות ותובנה.

תמיד לקראת סיום המעגל ביקשנו מהמשתתפים לומר מה הסיפור השבועי עשה להם, מה הם לוקחים מהסיפור הזה?. בתחילת הדרך המשתתפים נטו שוב להשיא עצות לדובר המרכזי, אך עם התקדמות התהליך הקבוצתי הבינו כי בעצם הסיפור הזה הוא לא מעט הסיפור שלהם, ויש להם עצמם המון מה ללמוד ממנו. כך התפתחה לה מטאפורת "חדר המראות". בעצם כמעט כל סיפור של מישהו אחר הוא מעין מראה לעצמי. ההשתקפויות יוצרות חיבורים והחיבורים יוצרים חברויות, וכך הקבוצה רוקמת את מארג הקשרים האנושיים של קהילת ההאב.

לאורך 18 חודשי פעילות הקבוצה, התקיים מפגש שבועי בן שעתיים, כמעט ללא הפסקה. באחד המקרים בהם המנחים היו בחו"ל הקבוצה החליטה להיפגש לבד והיתה משמעותי מאוד. בשלב מסוים בפעילות הקבוצה התקבע השם "המערבולת", אשר יכול להיות מעט מרתיע, אך תפס בצורה טובה את המהות של המפגש.

הפגישות האחרונות של "המערבולת" התאפיינו במיעוט משתתפים וחוסר עקביות בהגעה. כמנחים, הבנו שזה סימן ומשהו רוצה להיגמר בתהליך. הודענו על פגישת סיכום ומסיבת פרידה, והודענו על סיום הקבוצה, ועל הקמת מסלול "מערבולת 2.0" – קבוצה להתפתחות אישית ליזמים – אשר תהיה פתוחה ליזמים מחוץ להאב וליזמים בתוך ההאב (בתשלום מופחת).

משתתפים רבים הגיעו לפגישת הפרידה, אשר התנהלה באופן דומה לכל מפגשי מערבולת, אך עם נימה של פרידה, עצב והוקרה. ביקשנו מהמשתתפים להסביר מה היתה המערבולת בשבילם, והנה מספר ציטוטים:

"עצוב לי שנגמר, היה חיבור עם אנשים יקרים, צללנו ביחד לעומקים, חלקנו מעין בועה משותפת של התבוננות. המערבולת היתה זמן לעצור, לראות איפה אני בתהליך שלי, לתת לעצמי הוקרה לא רק על התוצאות אלא גם על הדרך"

"המערבולת היתה עוגן מרכזי בהאב. לא החמצתי אף מפגש. המסגרת הכי אינטימית שיש, אפילו יותר ממשפחה, נתינה עצומה, הדבק שחיבר ביננו"

"מאוד התפתחתי בזכות מה שקרה פה, חשפנו את הקרביים, נוצר חיבור עמוק ביותר דרך הקושי שחלקנו, זה היה כמו הדופק השבועי שלנו לעבד את השבוע שחלף ולהתכונן לבאות"

"המערבולת = אמבה / יצור שגידלנו ביחד, חדר מראות, שהמראות בעצמן סופגות את מה שקורה פה. אחרי המערבולת היו כמה שעות של פוסט-מערבולת, לעכל את הדברים"

"התערבלתי עם כולם בחששות, בפחדים, בתקוות, באמת. אנשים אמרו את האמת שלהם. לעיתים אהבתי את עצמי ולעיתים שנאתי. היהקצת קשה לחזור לחיים הרגילים אחרי המערבולת"

"חוויה של השתקפות מלאה, ללא מסיכות וחומות מגן. יום אחד כשהמנחה שאל שאלה, הרגשתי שאני נופל לבור כמו אליסה בארץ הפלאות, לקוח חוויות כאלה עמי לשנים קדימה"

"יש את הרגע שבו המנחים עוצרים ושואלים: מה באמת קורה פה? ואז מתחילה הרכבת הרים. אלי המנחה הביא נוכחות רגועה, יציבה מקסימה ורכה. דני המנחה הביא חדות חותכת, ללא פשרות, עם תפניות מפתיעות בעלילה. לעיתים הם החליפו תפקידים ואז ראינו בכל אחד את הצד השני."

לפרטים והרשמה למערבולת החדשה:   אלי054-6665157 נעמי 054-4594194